רווקים ורווקות יקרים – מה הבעיה שלכם?
אז מה הבעיה של הרַוָּוקוּת המאוחרת, בעצם? למען האמת, זהו נושא מורכב ועדין מדי לטור אחד של כמה מאות מילים. לכן אני מתחיל היום סדרה של מספר טורים בהם אבקש לזהות את האתגרים ולהציע תובנות מעשיות או פתרונות מעשיים. ברור לי שלא אוכל להקיף את כל הזוויות של הבעיה ושדבריי לא יתאימו לכו-לם. הרי כל אדם הוא מיוחד והכלל הוא שבבני אדם, אין כלל, רק יוצאים מן הכלל. זה אולי המקום להבהיר, למי שעלול להיפגע שכוונותיי טובות ושאני באמת ובתמים רוצה לעזור. אני מבקש סליחה מראש ממי שנעלב בגלל שעוד מישהו כותב עוד משהו על הנושא הכל-כך מדובר הזה ולמה-מי-אתה-בכלל ומי בכלל אמר שיש בעיה ומנין לך שיש פתרון. אני מבין ויודע – זה נושא טעון וכאוב. מצטער, לא אעשה זאת שוב, מבטיח (עד לשבוע הבא). יאללה, בואו נתחיל.
הגורם הראשון, לדעתי, לרווקות מאוחרת הוא גורם שאינו בשליטתנו: מדובר בתופעה שמאפיינת את כל הדור שלנו ושזכתה לכינוי "פרדוקס הבחירה". בקצרה: מסתבר שהיחס בין מספר האופציות לבין היכולת שלנו לבחור בפועל הוא מורכב מאוד.
נרחיב: דמיינו שאתם בחנות כלי כתיבה ושחשקה נפשכם בעט ושיש לכם אפשרות לבחור בין 2 עטים. זה די מגביל ולא כ"כ מזמין קניה כי ההיצע לא מספיק עשיר וזה קצת מעצבן: אולי לא תמצאו כאן את עט חלומותיכם. אז אתם לא בוחרים וגם לא קונים. עכשיו בואו נוסיף עוד 2 עטים. יותר טוב. עוד 2 ועוד יותר טוב. אבל בואו נוסיף למדף עוד כמה עשרות עטים. עד שבסופו של דבר אתם יכולים לבחור בין מאות עטים. האם חוויית הקניה שלכם השתפרה ואתם בשלים לבצע בחירה? זהו שלא.
אכן, לפי המחקר (שינה איינגר מאוניברסיטת קולומביה), ככל שיש לנו אופציות רבות יותר, אנו בוחרים… פחות! הרשו לי לדייק: מספר מוגבל של אופציות נוספות כן מעודד בחירה אך אופציות מרובות מדי תוקעות את הבחירה.
על פניו, תופעה זו אינה אינטואיטיבית כל כך, יכולנו לחשוב שככל שמספר האלטרנטיבות גדל, כך נוכל לבחור בצורה נבונה ומדויקת יותר… אך ההסבר פשוט למדי וקשור לתכונה אנושית ידועה: אנחנו שונאים להפסיד, להחטיא, לפספס הזדמנות. לכן, ככל שמספר האופציות גדול יותר, הצמצום לאופציה אחת בלבד "עולה" לנו יקר יותר: אם בחרתי בשעון אחד מתוך שלוש אלטרנטיבות, אני מפסיד רק שתי אופציות. אבל אם בחרתי בשעון אחד מתוך 100, אני כביכול מאבד 99 אופציות וזה כואב לי יותר. יחד עם הבחירה יגיע מיד חשש שאולי טעיתי בבחירה שלי ופספסתי שעון אחר, טוב יותר, שחיכה לי על המדף.
אני מניח שההשלכה על עולם הדייטים ברורה למדי. לפני כ-100 שנה, הציעו לסבתא שלי גבר אחד וממבט ראשון היא כבר לא יכלה לסבול אותו, המסכן. טוב, הציעו לסרבנית-החוצפנית (תזכרו שלפני 100 שנה, לא היה מקובל לסרב לחתונה מאורגנת) גבר נוסף. סבתי לא שנאה אותו ואף שמחה שהיא לא ניתנה לגבר הראשון. החתונה לא איחרה לבוא וכך אימא שלי נולדה ואני בעקבותיה. מזל…
לעומת זאת, היום, אני פוגש לא מעט גברים ונשים שפגשו בדייטים שונים ומשונים (אולי בעיקר משונים) 100 ,200 , 300 ואף 700 בני זוג פוטנציאליים. וכשמישהו בוחר או רוצה לבחור, אני שומע המון דברים כמו: "איך אני יכול להיות בטוח? היא באמת נחמדה וטובה אבל גברת מספר 77 הייתה נחמדה יותר. גבר מס' 112 היה גברי יותר. גברת 35 הייתה מסודרת יותר. גבר מס' 1 היה המכיל מכולם." וכן הלאה.
זהו פרדוקס הבחירה בהתגלמותו: מרבה אופציות – מרבה חרטה, ומרבה שידוכים – מרבה התלבטויות. שוק האופציות והבשר משגע את המוח ומטעה את הלב. רווקים רבים נודדים ממסיבה לארוחה, מתפילה לשיעור וכל מפגש חברתי כזה או אחר מרבה את האופציות… ואת כאב הבחירה.
אני כמובן לא בעד חזרה אחורה בזמן לתקופת סבתא שלי. כאמור, בהתחלה, הגדלת ההיצע אכן מאפשרת בחירה מותאמת יותר ונכונה יותר וזו ברכה. אבל אחרי כמה עשרות פגישות ודייטים, ברוב המקרים, העקומה מתחילה להתהפך.
בארי שוורץ, מחבר ספר על פרדוקס הבחירה, כותב: "אנשים כל כך מוצפים במבחר גדול של מוצרים שיש לזה שני אפקטים מרכזיים: במקום לשחרר אנשים, הבחירה משתקת אותם. עם כל הבחירות שיש לאנשים הם אולי יבחרו טוב יותר – ואין זה משנה אם מדובר ברוטב לסלט, נעלי התעמלות, או אפילו בן זוג – אבל הם ירגישו הרבה יותר גרוע. כשיש כל כך הרבה מבחר, ואף בחירה אינה מושלמת, קל לדמיין שתמיד יש משהו טוב יותר שיכלנו לבחור בו".
הבנו את הפרינציפ – אז מה עושים?
תכל'ס, בהיבט הספציפי הזה, אין הרבה מה לעשות כי, כפי שאמרתי מראש – בעיה זו תלויה בדור שלנו המבורך בשפע ובאלטרנטיבות זמינות ורבות בכל תחום. אבל עדיין – עצם המודעות לבעיה מאפשרת בדרך כלל גישה נכונה יותר. חוץ מזה, אפשר גם אחרת: כשנבין שהגדלת ההיצע רק גורמת לכאב לב ולבלבול – נוכל אולי לנסות ולהגביל באופן מודע את כמות האופציות שאנחנו בוחנים. די למרוץ השטחי לעבר פרטנר חלומי אך לא קיים. אפשר להתמקד במישור עמוק יותר. ועל כך נשוחח בטור הבא…